החלטה בתיק בר"ע 40789-04-10

1.     זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ"ר     3754/09 ; הרשמת חנה שניצר-רהב), בו התקבלה באופן חלקי תביעת המבקש נגד המשיבה (להלן : החברה).

2.   המבקש הועסק אצל החברה שתחום עיסוקה הוא במתן שירותי היסעים בתפקיד של סדרן החל מיום 21.10.2002 ועד ליום 28.1.2009, מועד בו פוטר מעבודתו.

3.   החל מחודש אוגוסט 2005 החלה החברה לבטח את המבקש בפנסיה מקיפה בקרן הפנסיה "מבטחים החדשה". ההפרשות לקרן הפנסיה שהיו בשיעור 5% נעשו משכר בגובה 4,000, זאת חרף העובדה ששכרו של המבקש עלה על שכר זה ועמד (בחודש סיום העסקתו) על סכום של 8,916 ש"ח.

4.   בחודש מאי 2009 הגיש המבקש תביעה נגד החברה. בכתב התביעה נתבעו שלושה רכיבים :

א.       פיצוי בגין אי העברת הפרשות לקרן הפנסיה בגובה 5% משכרו של המבקש .

ב.       השבת ניכוי בגובה 1,743 ש"ח שנוכה משכר חודש אוגוסט 2008.

ג.         תשלום פדיון חופשה בגובה 45 ימי חופשה.

5.       בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את תביעת המבקש וקבע כי על החברה להשיב לו את הניכוי בגובה 1,743 ש"ח שנוכה משכרו. יתר תביעותיו נדחו. ביחס לתביעה לפיצוי בגין אי העברת הפרשות לקרן הפנסיה משכרו "האמיתי" של המבקש , נקבע על ידי בית הדין האזורי כי המבקש לא הציג כל מקור חוקי המטיל חובה על החברה להפריש בגינו הפרשות לקרן פנסיה, וכן כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הוסכם בינו ובין החברה כי ההפרשות יהיו בגובה שכרו הקובע. לפי פסיקת בית הדין האזורי, בנסיבות אלה, רשאית הייתה החברה להחליט, מהו גובה השכר בגינו היא מפרישה הפרשות לקרן הפנסיה. בית הדין האזורי דחה את טענת המבקש, לפיה בהעדר הודעה לעובד בדבר גובה ההפרשות המופרשות לקרן הפנסיה, קמה חזקה לפיה ההפרשה היא בגובה השכר הקובע שלו.

6.       ביחס לתביעה לפדיון חופשה דחה בית הדין האזורי את טענת המבקש, לפיה בארבע השנים האחרונות להעסקתו לא אפשרה לו החברה לצאת לחופשה כלל. בית הדין האזורי הוסיף וקבע בעניין זה כי מתלושי השכר שהוגשו עולה כי המבקש ניצל ימי חופשה, וכי בהעדר ראייה לסתור מטעם המבקש יש לקבוע כי המבקש אינו זכאי לפדיון חופשה. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו כי לא הוצג מטעם החברה דו"ח המפרט, מהם הימים בהם שהה המבקש בחופשה, אך סמך פסיקתו על פסק הדין שניתן בעדמ 19/07 (עמוס 3 בע"מ - סלוצקי, לא פורסם, ניתן ביום 25.11.2008), בו נקבע כי תלושי השכר מהווים ראשית ראייה בכתב למאזן ימי החופשה של העובד.

7.       בבקשת רשות הערעור טען המבקש, כי מעדותו של מנהל החברה עולה כי היה בידיה דו"ח, בו פורטו ימי החופשה בהם שהה המבקש, אך מסיבה כלשהיא לא הוגש דו"ח זה לבית הדין האזורי. לטענת המבקש, הימנעות החברה מהצגת הדו"ח הנ"ל פועלת לרעתה. המבקש הבהיר כי מדי שנה נהגה החברה למחוק את ימי החופשה שעמדו לזכותו, מבלי שניתנה לו ההזדמנות לצאת לחופשה, וכי החברה לא הציגה כל ראייה בדבר המועדים בהם שהה בחופשה, לרבות, כאמור, הדו"ח המפרט את ימי החופשה בהם שהה. המבקש הדגיש כי העד שהובא מטעם החברה החל עבודתו בשנת 2008, ולכן עדותו מהווה למעשה עדות מפי השמועה.

8.       המבקש גם חזר על טענותיו, לפיהן בהעדר הסכם, המפרט מהו השכר ממנו יופרשו ההפרשות לקרן הפנסיה, יש לקבוע כי השכר בגינו יועברו ההפרשות יהיה השכר הקובע. המבקש טען בעניין זה גם, כי הובטח לו על ידי החברה כי ההפרשות יבוצעו משכרו המלא.

9.       החברה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו וטענה כי קביעותיו של בית הדין האזורי מעוגנות בחומר הראיות שהוצג בפניו ובהלכה הפסוקה. החברה הדגישה כי בית הדין האזורי פסק את שפסק על סמך התרשמותו מהעדים שהעידו בפניו, וכי לא נפלה טעות מהותית בפסק דינו של בית הדין האזורי.

10.     ביחס להעברת הפרשות לקרן הפנסיה משכר בגובה 4000 ש"ח טענה החברה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הובטח לו כי ההפרשות יבוצעו משכר היסוד. ביחס לפדיון החופשה טענה החברה, כי המבקש לא הביא כל עד לאישוש טענתו לפיה נמנע ממנו לצאת לחופשה, וכי לא נפל כל פגם בהסתמכות בית הדין על תלושי השכר בעניין זה.

11.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת החברה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שהונח בפני אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור . ביחס לביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה משכר בגובה 4,000 ש"ח, יודגש, כי לא נפלה טעות בקביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הובטח לו כי השכר ממנו יבוצעו ההפרשות יהיה שכר היסוד שלו. טענת המבקש, לפיה הובטח לו על ידי החברה, כי הבסיס להפרשות לקרן הפנסיה יהיה שכר היסוד שלו, היא טענה עובדתית הטעונה הוכחה. המבקש לא הביא כל ראייה לביסוס טענה זו, ולפיכך בדין פסק בית הדין האזורי כי לא הוכחה הבטחה זו. לא מצאתי גם כי נפלה טעות בדחיית טענתו של המבקש, לפיה בהעדר מסמך אחר קמה חזקה לפיה על החברה להפריש הפרשות לקרן הפנסיה על בסיס שכר היסוד שלו. המבקש סמך טענתו זו על ההוראות הקבועות בחוק הודעה לעובד, תשס"ב - 2002 והתקנות שהותקנו מכוחו, ואולם כפי שקבע בית הדין האזורי, החובה למתן הודעה לעובד הינה חובה העומדת בפני עצמה, ואין בה להקים חזקה, לפיה בהעדר הודעה כאמור תוטל חובה על המעסיקה להפריש על בסיס שכר היסוד של העובד. זאת, כאמור, כאשר אין מקור חוקי המחייב את המעסיק להפריש ממלוא שכרו של העובד.

12.     לא מצאתי גם כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי, לפיה לא עלה בידי המבקש להוכיח כי החברה לא אפשרה לו לצאת לחופשה משך תקופת העסקתו. טענה זו אף היא טעונה הוכחה על ידי המבקש, אך לא הובאה כל ראייה מטעמו לביסוסה. בהקשר זה יצוין, כי המבקש אמר בחקירתו הנגדית כי עובדי החברה, לגביהם נטען כי החליפו אותו בחופשות, לא ידעו לבצע את עבודתו, ולכן לא יכלו להחליפו בחברה, ואולם לא נעשה ניסיון מטעמו להזמינם לעדות.

13.     למרות האמור לעיל נותרה השאלה, מהם ימי החופשה שניצל המבקש. הנטל להוכיח, מהם ימי החופשה שניצל המבקש, מוטל על החברה. בית הדין האזורי קבע כי ניתן להסתמך על תלושי השכר. על פי עדות מר דנון (העד מטעם החברה) היה בידי החברה דו"ח ממוחשב ממנו ניתן ללמוד על ההיעדרויות של העובדים. דו"ח זה לא הוגש על ידי החברה. לא ברור מה טיבו של דו"ח זה, ועד כמה הוא עונה על הפרטים שצריכים להופיע בפנקס חופשה על פי תקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז - 1957 (להלן :  התקנות) לגבי מועדי החופשה שניתנו למערער. מכל מקום, לכאורה, דו"ח זה הוא ראיה טובה יותר מתלושי השכר, והיה מקום להציגו. אי הצגתו פועלת לחובת החברה שיכלה להציגו, ובחרה להימנע מהצגתו. יחד עם זה, נראה שהטיעון המרכזי של המערער, כפי שבא לידי ביטוי גם בסעיף 25 לכתב התביעה הוא, שהחברה מנעה ממנו לצאת לחופשה בפועל בהתאם לימי הזכאות שלו. יוצא איפוא, שגם לו היה נקבע שהמערער זכאי לימי חופשה רבים יותר, תיוותר המחלוקת העיקרית בשאלה, האם נשללה מהמערער על ידי החברה הזכות לנצל את ימי החופשה הצבורים שלו. בית הדין האזורי ענה על שאלה זו בשלילה, וכפי שציינתי בסעף 12 להחלטה זו, אין מקום להתערב בקביעה זו. לא למותר לציין כי עסקינן בתביעה בהליך דיון מהיר, בה ערכאת הערעור ממעטת מאד להתערב, ולא מצאתי מקום לחרוג מכלל זה במקרה הנוכחי.

14.     סוף דבר  - הבקשה נדחית. המבקש ישלם לחברה שכ"ט עו"ד בסך 2000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק .

ניתנה היום,  כ"ג  אדר ב תשע"א, 29 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: